חומת אנך
ויאמר אליו למה יומת מה עשה. פירש הרב הגדול מהר"י חאגיז ז"ל בספר קרבן מנחה סימן ק"ם דאיכא פלוגתא אי סעודת ר"ח דאוריתא או לא. והבין שאול דדוד רצה להורות דסעודת ר"ח לאו דאוריתא ולזה לא בא לסעודה וא"כ מורה הלכה בפני רבו הוא וחייב מיתה ולז"א חי ה' כי בן מות הוא. ויהונתן השיבו דלא צדק כי זבח משפחה וכו'. ותו הן לו יהי כדבריו לא אמרן דמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה אלא דמורה הלכה בהדיא אבל הכא לא עשה מעשה אלא בשב ואל תעשה לא בא ויש ספק דשמא ס"ל דסעודת ר"ח לאו דאוריתא ואינו חייב מיתה וז"ש למה יומת מה עשה בפועל ואעיקרא אינו מבורר דזה כונתו עכ"ד. ואפשר דעוד כיוין באומרו למה יומת דמורה הלכה בפני רבו דחייב מיתה אינו שב"ד או המלך יהרגוהו רק חייב מיתה לשמים וז"ש למה יומת בידי אדם ואעיקרא מה עשה דאינו חייב מיתה כלל כמו שפירש הרב הנזכר. ומורינו הרב הגדול שארנו כמהר"ר אברהם יצחקי ז"ל פירש דכונת דוד לומר דמשפחת בית הלחמי אתרחיש להו ניסא וקבלוהו י"ט עליהם ועל זרעם. ואם אחר נדרם זה אירע גזרת ב"ד שגזרו תעניות ובכלל י"ט שלהם ונראה שנדרם דוחה גזרת ב"ד. וזהו מה שאמר יהונתן זבח משפחה וכו' ושאל ממני שאני אב"ד אם מותר היה לילך ואין בזה משום מבטל מצות המלך והוריתי לו מאחר דנדרם קדם למלכותך שילך לקיים נדר משפחתו. ושאול חרה אפו וביזה את אמו שגם אמו טעתה לחטוף שאול דהיא היתה אסורה כמו אביה שהיה בכלל השבועה שלא לתת אשה לבנימין וטעתה בדין וכן אתה טעיתה בדין ובן מות הוא שעבר על דברי והוא מורד כמ"ש התוספות שאוריה מרד שלא הלך לביתו כמו שאמר לו המלך ויען יונתן למה יומת דכדין הוריתי דנדרם קדם לגזרתך ועוד מה עשה שהוא עשה ע"פ הוראתי. והן לו יהי שאני טעיתי הוא פטור דעשה על פי זהת"ד הרב ז"ל בקצור:
אברבנאל
ויהונתן השיבו למה יומת מה עשה, רוצה לומר אם האל יתברך רוצה להמליכו אין עליו חטא משפט מות, כי הוא לא עשה כלום, ולכן אינו בן מות (לג) ושאול נתכעס כל כך שהטיל את החנית על יהונתן להכותו, ואז ידע יהונתן כי כלה היא ונגמר הדבר מעם אביו להרוג את דוד, וזה כי אם הוא היה רוצה להרוג את יהונתן לפי שהיה אוהבו, כל שכן וכל שכן שירצה להרוג את דוד עצמו.